בתקופה שבה נרצח לורד מוין, שימשתי רב צבאי בצבא הבריטי, באזור התעלה. 

לאחר ההתנקשות, התעורר גל שנאה עצום אצל חיילים בריטיים נגד אחיהם לנשק היהודים הארצישראליים. היחסים בין אלה לאלה היו לפני ההתנקשות תקינים פחות או יותר, ונעשו לפתע מתוחים ביותר עם ההתנקשות, ורבות היו התלונות שקיבלתי מחיילים ארצישראליים על היחס העוין כלפיהם. 

ביקרתי אז תכופות במספר רב של מחנות באזור התעלה, על מנת לתת לחיילים הזדמנות לפרוק מעליהם תחושת כאב בגין גל השנאה כלפיהם, ההולכת ומתגברת. 

ביקרתי בקהיר בלווית קצין יהודי בריטי, את עורכו היהודי של עיתון קהירי בשפה האנגלית, שהיה נקרא רבות על ידי החיילים דוברי אנגלית. 

נכנסנו לעורך שאמר לנו: לו הגעתם לפני שעה, הייתם פוגשים את מפקדכם, גנרל פייג'ט, שישב כאן למעלה מחצי שעה למען מטרה אחת- לתאר את מתנקשי לורד מוין, לא כיהודים קיצונים מאנשי מחתרת, אלא סתם כיהודים, כי היהודים כולם, אמר, אשמים ברצח. 

גנרל פייג'ט, נאמן לשיטתו זו, תיאר קודם לכן את ההתנקשות בנציב העליון מק'-מייקל, כניסיון התנקשות של הישוב היהודי. דברים שהיה בהם משום פרובוקציה. 

למחרת חזרתי לאיסמעיליה וביקרתי כהרגלי במשרדו של הכומר הצבאי הראשי- קולונול ג'ונס, הממונה על איזור התעלה, על מנת לקבל את הדואר. 

קולונל ג'ונס היה איש נעים הליכות, בגיל העמידה, אשר תמיד נתן לי גיבוי בכל עת נדרשת. הוא ברכני כרגיל בשאלה- מה נשמע?

ועניתי לו הפעם שלא רגיל- לא כל כך טוב, אדוני. 

מה קרה? שאלני.

הסברתי לו על המתיחות השוררת בכל האזור בין יהודים ללא יהודים. כאילו רואים את היהודים בכללם אשמים בהתנקשות בלורד מוין. 

אז שאלני- ולדעתך מי האשם בזאת?

השיבותי- אני מאשים בזאת את מפקדנו גנרל פייג'ט! 

תשובה זו הדהימה את ג'ונס, והוא ביקשני להסביר את הדבר. 

עליך לדעת, השיבותי, שהעושים מעשים כאלה- כוונתם לתקוע טריז בין הישוב, שחייליו משתתפים במאמץ המלחמתי, ובין הבריטים. וכל עוד שהבריטים יודעים להפריד בין מנהיגות הישוב הרשמית לבין ארגוני המחתרת, אין האחרונים מצליחים במשימתם. והנה אחרי ההתנקשות בנציב מק'מייקל, כשמפקדנו גנרל פייג'ט תיאר את המתנקשים כיהודים סתם- תרם לקיצוניים את ההכרה שביקשו. ואז they tried for higher stake – לנסות שוב את מזלם. ויש לי יסוד לחששות כי גנרל פייג'ט ממשיך להפיץ פרובוקציה כנגד היהודים, וזה מתנקם במאמץ המלחמתי. 

אז אמר לי קולונול ג'ונס- אני מכיר היטב את גנרל פייג'ט, ואם אתה מוכן לתת לי דבריך בכתב, ארד מיד לקהיר למוסרו אישית לגנרל פייג'ט. 

כעבור כמה שעות, העברתי מסמך בצורת "דו"ח מוראל" (דוחות מקובלים של הרבנות והכמורה הצבאית). 

קולונל ג'ונס ירד לקהיר, ואחרי ימים אחדים יצאה פקוד צבאית מקהיר שאנשי הצבא מתבקשים להימנע מלעסוק בעניין הרצח בלורד מוין.   

[בנו, טוביה גולדמן הוסיף כי הוא זוכר באופן אישי שהמפקד הראשי הורה להעלים ולא לפרסם את כוונתו להטיל בגלוי את ההאשמה על משרתי הצבא היהודי. המפקד קיבל מעוזרו את דברי הרב גולדמן, ונרשמה לרב גולדמן בתיקו האישי הצבאי הערה על המעשה הזה. ולכן הוא לא מונה כרב צבאי ראשי במזרח התיכון, אחרי שהרב הקודם הועבר ממשרתו].