בכלא הנשים- בית לחם ולטרון ב

בבית לחם כברת ארץ מקבר רחל אמנו- נמצאו שני בתי אבן זה ע"י זה. האחד בית סוהר לנשים משותף לפושעות ערביות ואסירות יהודיות. כשמונה פוליטיות ומזמן לזמן אחת או שתיים פושעות. 

הבניין השני היה מיוחד לעצורות יהודיות כשלושים במספר. 

והנה פרובלמה. לפי תקנת בתי סוהר- ומסיבות ביטחון גרידא, אסור להחזיק באש פתוחה. לחנוכה מותר להדליק נרות רק לילה אחד וזה בנוכחות הרב המבקר. אבל בנות ישראל אינן מוותרות על זכותן להדליק נרות לילה לילה כדת וכדין. ידעתי שהחוק קבוע ואין בידי לשנותו, ולבנות אמרתי: הנה כל מהותו של נס חנוכה הוא שהשמן הספיק להדלקת לילה אחד וקרה נס ונדלק לשמונה לילות. מי יודע אם לא יישנה אצלכן נס זה.

והנס קרה. חסכו יום יום מעט משמן הבישול, ולילה לילה, בתוך מנורה עשויה מתפוח אדמה- הודלק נר בחשאי, עשוי ממש כמו ע"י האנוסים בספרד. 

מי שלא ראה שמחת הבנות שהצליחו לרמות את השלטונות ולקיים מצווה כמאמרה- לא ראה שמחת ניצחון עקשנית ייחודית מימיו. 

והנה בקשה שהגיעה אליי מכיוון מפקד בית הסוהר בירושלים שרבו בו אסירים יהודים, רובם פליטים. אמנם כשנתמנתי כרב לבתי סוהר נמנעתי מלכלול את ירושלים בתחום עבודתי כדי לא לדחוק רגלי אותו צדיק וחסיד הדור, אב האסירים, ר' אריה לוין שליט"א, ששימש הרבה שנים שלא על מנת לקבל פרס ומתוך מסירות נפש שאין דוגמתה ביישוב, כרב לאסירי ירושלים. להיפך- כמה שיכולתי הייתי מסדר שר' אריה יבקר מזמן לזמן במקומי בעכו וגם בבית לחם. כי ידעתי שחיבה יתירה נודעת לו מטעם אישיותו, והופעתו הייתה יום שמחה וחג. והנה פנה אליי סגן מפקד בית סוהר ירושלים- אנגלי בעל יד אחת ושמו אדם- אבל הוא מבני בניו של לוט, שאסדר מסיבה לאסירים בלילה הראשון של חנוכה ובכדי לא למנוע בבוקר מר' אריה- נכנסתי בלי רשיון מיוחד, ובתנאי אחד שאכבדהו בשתיית לגימה אחת אתו (עד שהגעתי לבית הסוהר מצאתיו כבר מאומן בשתיה). ועתה אחזור למסיבת בית לחם. יפה הייתה המסיבה בבית העצורות. הכל הוכן כיד המלך גם לביבות לרוב. בהיותי עם העצורות אמרתי לבנות שהנני הולך מחיל אל חיל, ואם ימסרו לי לביבות אוכל להספיק להביאן חמות לאחיהן בירושלים. 

יצאתי מבית לחם מצויד בחבילה גדולה של לביבות ונסעתי ישר במהירות לירושלים. נכנסתי לאסירים שכונסו כולם לחדר אחד ואמרתי להם שאני מביא לכם מתנה שבכל מחיר לא תוכלו לקנותה בחנויות העיר. מי שינחש יקבל מנה כפולה- לא ניחשו והודעתי "לטקעס מעצורות בית לחם". מי שלא ראה השמחה ששמחו בלביבות הללו, לא ראה שמחה יהודית מימיו. מה "שור הבא והלוויתן" בהשוואה ללביבות עשויות בידי אחיותיהם במעצר בית לחם.

(מקור ערוך מכתב ידו של הרב גולדמן על ידי בתו אסתר גולדמן-ברוך)