רב צבאי
בשנת 1943 התגייס הרב גולדמן לצבא הבריטי ושימש כרב צבאי ביחידות הארץ-ישראליות בעיקר באזור תעלת סואץ. בין היתר פקד את מחנה אל שאט שריכז פליטים ליד תעלת סואץ שחלק קטן מהם היו יהודים, וסייע לניצולי שואה. הוא השתחרר בשנת 1946 בדרגת קפטן.
THE KING AND I
הוצגתי בפני אנשי ה- CFE- הכנסייה האנגליקנית. כומר צבאי בשם בלימפ, הציגני באותה הזדמנות לאנשי הכמורה, ובשומעו אותי מדבר אמר:
"או, אבל אינך מדבר במבטא של המלך!"
"לא", השבתי. "אך אילולא הכנסייה האנגליקנית, הייתי מדבר במבטא של המלכה!"
[בהתייחסי כמובן לאדוארד השמיני וגברת סימפסון שהייתה אמור להחשב כמלכה, אילולא התנגדות הכנסייה של אנגליה].
הסיפור הגיע לארמון באקינגהם על ידי הקצין הבכיר צ'רטרס [מפקד המודיעין הבריטי], ובזמן הסיפור היה מזכיר המלכה. הסיפור נתקבל בהנאה אצל המלכה, כתב לי קולנל צ'רטרס.
[דרך אגב- קולונל צ'רטרס כתב במכתבו שאמר לגברת ויצמן שאני היהודי היחיד בארץ ישראל שהוא יכול להאמין לדבריו, כי כולם מספרים לו דברי הבל, אבל הרב גולדמן הוא איש שהוא יכול להאמין לו].
ספר הגות יהודית שחיבר הרב הראשי לאנגליה עבור החיילים היהודים במלחמת העולם השניה.
הרצאה לחיילים מפי קפטן יעקב גולדמן
עיטור לוחמי המדינה
אות הלוחם בנאצים
כומר צבאי מגלה מהו מגן דוד אדום- סוף 1944
לאחר שאיטליה נכבשה, במלחה"ע השניה על ידי בעלות הברית ונוצר קשר עם פליטים יהודים, מגן דוד אדום הפלשתיני, שלח באמצעות השלטונות הבריטיים אספקה ובעיקר ויטמינים באמצעות שירותי רבנים צבאיים בצבא הבריטי בקהיר וברומא.
באותו פרק זמן שירתתי בפועל כרב צבאי ראשי בקהיר. בוקר אחד זומנתי בדחיפות על ידי הכומר הצבאי הבריטי במצרים, קולונל אדלין Edlin. היחסים בין רבנים צבאיים לבין עמיתיהם הלא-יהודים, היו לבביים ביותר. לא כן, המקרה עם קולונול אדלין, שהחל את שירותו כקצין משטרה פלשתיני. הוא הסב קשיים רבים לקודמי בתפקיד, וידעתי כי זימון לשיחה עמו, משמעותה צרה צרורה. הקולונל קיבל פני בקרירות, וניגש מיד לבירור העניין.
בהחזיקו לפניו מברק צבאי, שאלני "מיהו מינהל מגן דוד?". מיד הבנתי שהוא התעלם מהמילה 'אדום', כי 'אדום' במושגי המנהל הבריטי, משמעו אדמיניסטרציה. הצבעתי על כך מיד, והבהרתי כי מגן דוד אדום הוא המקבילה של צלב אדום, וכי מגן דוד הוא סמל יהודי כשהצלב האדום משתמש בשירות מקביל. להבהרתי השיב הקולונל "אני עדיין לא משוכנע. תדגים לי עוד דוגמא, מתי נוצרים משתמשים בצלב, ויהודי במגן דוד".
דבר זה מאוד הפתיעני, בוודאי הוא ידע מה זה מגן דוד, וכי הוא משמש כסמל לרבנים צבאיים. עתה, החלטתי קצת "להתעלל" בו, ולכן השבתי לו כדלקמן.
בעודי משיב הצבעתי באצבעי כלפיו וביטאתי את עצמי באיטיות, כדי להעצים את הרושם.
"אדוני, כשאתה תסתלק מהעולם ותוטמן באדמה, המצבה תסומן בקבר צלב.
"כן, כן" השיב הקולונל, עם שינוי מה בקולו. "ובכן, אדוני, כשאני אמות ואטמן, המצבה על קברי תסומן במגן דוד. המובן הדבר אדוני?". "כן כן", הוא השיב. "אבל למה אתה משתמש בדוגמא כזאת להשיב לשאלתי?"
הקולונל מסר לי מסמך שנוסך על ידי הרב הצבאי ברומא כדלקמן:
"הודע למגן דוד אדום כי המשלוח הראשון הגיע לתעודתו" והנוסח הזה עורר חשד לאוזניו של הקולונל.
הסברתי לקולונל כי המשלוח- כוונתו לויטמינים שמסופקים על ידי מגן דוד אדום בתל אביב, ונועד ליושבי מחנות ריכוז, ונועד בעיקר לילדים ונשים רבים.
לכך, השיב הקולונל בנימה רכה "זה בסדר, זה טוב. אך בין קצין לקצין, תמוהה להשתמש בצבא הבריטי כדי לספק מטרות כאלה".
הערתי על כך "אנחנו שפכנו את דם צעירינו כדי לסייע לקורבנות הנאצים". ושאלתיו כאיש דתי לאיש דתי, "האם היינו מוצדקים לו היינו אוסרים משלוח כזה? ברור הדבר שבסמכותך לאסור משלוחים כאלה. אך הנטל יונח על כתפיך ומצפונך, ולא על שלי. יום אחד אצטרך לעמוד בפני אלוהים על כך".
על כך השיב הקולונל- "לא, אני לא אקח אחריות כזאת על עצמי. ואני אמשיך להעביר אספקה כזאת באמצעות השירותים הצבאיים, ותמשיך לראות עצמך נוהג כיאות" וכמובן כך המשכתי.
בעקבות רצח הלורד מוין, נובמבר 1944
בתקופה שבה נרצח לורד מוין, שימשתי רב צבאי בצבא הבריטי, באזור התעלה.
לאחר ההתנקשות, התעורר גל שנאה עצום אצל חיילים בריטיים נגד אחיהם לנשק היהודים הארצישראליים. היחסים בין אלה לאלה היו לפני ההתנקשות תקינים פחות או יותר, ונעשו לפתע מתוחים ביותר עם ההתנקשות, ורבות היו התלונות שקיבלתי מחיילים ארצישראליים על היחס העוין כלפיהם.
ביקרתי אז תכופות במספר רב של מחנות באזור התעלה, על מנת לתת לחיילים הזדמנות לפרוק מעליהם תחושת כאב בגין גל השנאה כלפיהם, ההולכת ומתגברת.
ביקרתי בקהיר בלווית קצין יהודי בריטי, את עורכו היהודי של עיתון קהירי בשפה האנגלית, שהיה נקרא רבות על ידי החיילים דוברי אנגלית.
נכנסנו לעורך שאמר לנו: לו הגעתם לפני שעה, הייתם פוגשים את מפקדכם, גנרל פייג'ט, שישב כאן למעלה מחצי שעה למען מטרה אחת- לתאר את מתנקשי לורד מוין, לא כיהודים קיצונים מאנשי מחתרת, אלא סתם כיהודים, כי היהודים כולם, אמר, אשמים ברצח.
גנרל פייג'ט, נאמן לשיטתו זו, תיאר קודם לכן את ההתנקשות בנציב העליון מק'-מייקל, כניסיון התנקשות של הישוב היהודי. דברים שהיה בהם משום פרובוקציה.
למחרת חזרתי לאיסמעיליה וביקרתי כהרגלי במשרדו של הכומר הצבאי הראשי- קולונול ג'ונס, הממונה על איזור התעלה, על מנת לקבל את הדואר.
קולונל ג'ונס היה איש נעים הליכות, בגיל העמידה, אשר תמיד נתן לי גיבוי בכל עת נדרשת. הוא ברכני כרגיל בשאלה- מה נשמע?
ועניתי לו הפעם שלא רגיל- לא כל כך טוב, אדוני.
מה קרה? שאלני.
הסברתי לו על המתיחות השוררת בכל האזור בין יהודים ללא יהודים. כאילו רואים את היהודים בכללם אשמים בהתנקשות בלורד מוין.
אז שאלני- ולדעתך מי האשם בזאת?
השיבותי- אני מאשים בזאת את מפקדנו גנרל פייג'ט!
תשובה זו הדהימה את ג'ונס, והוא ביקשני להסביר את הדבר.
עליך לדעת, השיבותי, שהעושים מעשים כאלה- כוונתם לתקוע טריז בין הישוב, שחייליו משתתפים במאמץ המלחמתי, ובין הבריטים. וכל עוד שהבריטים יודעים להפריד בין מנהיגות הישוב הרשמית לבין ארגוני המחתרת, אין האחרונים מצליחים במשימתם. והנה אחרי ההתנקשות בנציב מק'מייקל, כשמפקדנו גנרל פייג'ט תיאר את המתנקשים כיהודים סתם- תרם לקיצוניים את ההכרה שביקשו. ואז they tried for higher stake – לנסות שוב את מזלם. ויש לי יסוד לחששות כי גנרל פייג'ט ממשיך להפיץ פרובוקציה כנגד היהודים, וזה מתנקם במאמץ המלחמתי.
אז אמר לי קולונול ג'ונס- אני מכיר היטב את גנרל פייג'ט, ואם אתה מוכן לתת לי דבריך בכתב, ארד מיד לקהיר למוסרו אישית לגנרל פייג'ט.
כעבור כמה שעות, העברתי מסמך בצורת "דו"ח מוראל" (דוחות מקובלים של הרבנות והכמורה הצבאית).
קולונל ג'ונס ירד לקהיר, ואחרי ימים אחדים יצאה פקוד צבאית מקהיר שאנשי הצבא מתבקשים להימנע מלעסוק בעניין הרצח בלורד מוין.
[בנו, טוביה גולדמן הוסיף כי הוא זוכר באופן אישי שהמפקד הראשי הורה להעלים ולא לפרסם את כוונתו להטיל בגלוי את ההאשמה על משרתי הצבא היהודי. המפקד קיבל מעוזרו את דברי הרב גולדמן, ונרשמה לרב גולדמן בתיקו האישי הצבאי הערה על המעשה הזה. ולכן הוא לא מונה כרב צבאי ראשי במזרח התיכון, אחרי שהרב הקודם הועבר ממשרתו].
מכתב התלונה והאזהרה ששלח הרב גולדמן
עיתון "חירות", 22.8.58
מכתב מיעקב לבנו טוביה, במהלך הביקור במחנה המעצר בגילגיל- 1947
משמאל לימין- הרב גולדמן (עם כובע צבאי), הרב הצבאי של חיל אוויר הרב נתן. לידו חנה אשת הרב גולדמן ובתם אסתר יושבת עליה. יושב במרכז משה שרת, חייל בריטי יהודי שחור מצבא הודו (בשירות הוד מלכותו), אדון וגברת חסון תושבי איסמעליה ( בעלי בית הכנסת)ועובדות ההוסטל אזרחיות מהארץ
מימין הרב קפטן יעקב גולדמן, במרכז- הרב הראשי יצחק הרצוג ומשמאל יעקב הרצוג, בביקור במצרים
עומדים, משמאל לימין:
הרב ישראל פרידמן (דרום אפריקה), הרב יוסף פרידמן (ארה"ב), הרב רכטמן (דרום אפריקה)
יושבים, משמאל לימין:
הרב מאיר שטיינברג (צבא פולני), הרב פוטשניק (דרום אפריקה), הרב הרצוג, הרב קשטן (חיל האויר הבריטי), הרב יעקב גולדמן (צבא בריטי)